לאחרונה התפרסם מחקר שעסק בהגדרה מחודשת של סרטן ערמונית (PCa) Gleason Grade Group (GGG) 1 כנגע טרום-סרטני להפחתת אבחנת יתר וטיפול יתר. יחד עם זאת, קוהורטות היסטוריות הראו שחלק מהמקרים שתוייגו כ-GGG1 בביופסיה הוערכה בצורה ממעיטה על ידי ההערכה הסטנדרטית. מטרת המחקר הייתה להעריך האם הסיכון בכריתה רדיקלית של הערמונית (RP) אצל מטופלים נבחרים עם GGG1 עדיין קיים בעידן של mpMRI טרום ביופסיה וביופסיות מונחות הדמייה.

החוקרים ביצעו סקירה רטרואקטיבית של נתונים מאירופה של RP אצל 419 מטופלים עם GGG1 בביופסיה מונחית mpMRI. במחקר נבדק שיעור המאפיינים הגרועים בפתולוגיה הסופית, על פי ≥ pT3a ו/או pN+ ו/או GGG ≥ 3.

תוצאות המחקר הראו כי 143 (34.1%) מטופלים היו עם מאפיינים גרועים. כמו כן, נמצא כי רק מחלה עם פרוגנוזה גרועה וסיכון בינוני/ גבוה ניבאה מאפיינים גרועים (יחס הסיכויים 2.45, רווח בר-סמך של 95% 1.11-5.39, p = 0.02). בנוסף, אצל מטופלים שהיו עם מחלה בעלת פרוגנוזה טובה וסיכון נמוך או בינוני 122/383 מטופלים (31.8%) היו עם מאפיינים גרועים ולא נמצאו גורמים טרום ניתוחיים שהיו בקשר עם הסיכון הזה.

החוקרים סיכמו כי במחקר זה נמצא שקיים עדיין סיכון להערכה בחסר של מחלה בדרגה GGG1 בביופסיה על אף השימוש השגרתי בביופסיות מונחות הדמייה.

מקור:

Baboudjian  et. al (2022) World Journal of Urology DOI: https://doi.org/10.1007/s00345-022-04130-z

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה