במחקר שפורסם בכתב העת Intensive Care Medicine השוו החוקרים בין אסטרטגיית ניהול נוזלים מגבילה ובין הניהול המקובל לטיפול בחולים קשים עם אי ספיקה כלייתית חריפה (AKI) שקיבלו החייאת נוזלים ראשונית.
עוד בעניין דומה
המחקר תוכנן כניסוי היתכנות (feasibility) אקראי, רב-מרכזי, שכלל 100 חולי AKI משבע יחידות לטיפול נמרץ מאירופה ומאוסטרליה.
ניהול נוזלים מגביל כלל יעד של מאזן נוזלים יומי שלילי או ניטרלי באמצעות צמצום צריכת הנוזלים ו/או שיפור תפוקת השתן באמצעות משתנים הניתנים בהתאם לשיקול הדעת של המטפל. בולוסים של נוזלים ניתנו כבהתאם להתוויה הקלינית. נקודת הסיום העיקרית הייתה מאזן הנוזלים המצטבר 72 שעות לאחר ההקצאה האקראית.
מאזן הנוזלים המצטבר הממוצע (סטיית תקן) לאחר 72 שעות מההקצאה האקראית היה 1,080 מ"ל (2,003 מ"ל) בזרוע ניהול הנוזלים המגביל ו-61 מ"ל (3,131 מ"ל) בזרוע הטיפול הרגיל. הבדל הממוצע (רווח בר-סמך 95%) עמד על 1,148 מ"ל (2200- עד 96- מ"ל), P = 0.033.
המשך החציוני [IQR] של AKI היה 2 [1-3] ימים בזרוע הניהול המגביל ו-3 [2-7] ימים בזרוע הטיפול הרגיל (הבדל חציון 1.0- [3.0- עד 0.0], P = 0.071).
בסך הכל, 6 מתוך 46 (13%) מטופלים בזרוע הניהול המגביל ו-15 מתוך 50 (30%) בזרוע הטיפול הרגיל קיבלו טיפול כלייתי חליפי (יחס סיכויים [RR] 0.42; רווח בר-סמך 95%: 0.16–0.91 ; P = 0.043).
מאזן הנוזלים המצטבר לאחר 24 שעות ושבעה ימים היה נמוך יותר בזרוע ניהול הנוזלים המגביל. מינון המשתנים היה זהה בין הקבוצות. תופעות לוואי התרחשו בתדירות גבוהה יותר בזרוע הטיפול הרגיל.
לסיכום, בחולים קשים הסובלים מ-AKI, משטר ניהול נוזלים מגביל הביא למאזן נוזלים מצטבר נמוך יותר ולפחות תופעות לוואי בהשוואה לטיפול הרגיל. על כן, יש מקום לניסויים רחבים יותר לבחינת התערבות זו.
מקור:
Vaara, ST et al. Intensive Care Medicine. 2021 Jun;47(6):665-673.doi: 10.1007/s00134-021-06401-6.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות