פנוטיפ אישיות בגיל מבוגר נקשר בסיכוי להתפתחות דמנציה בהמשך החיים במחקרים על מבוגרים. עם זאת, לעתים קרובות שינויים נוירופתולוגיים יכולים להקדים את התסמינים קוגניטיביים בעשרות שנים ועשויים להשפיע על האישיות עצמה. לפיכך, לא ברור אם פרופילי אישיות בעלי נטייה לדמנציה (נוירוטיות גבוהה ומצפוניות נמוכה) הם גורמי סיכון אמיתיים או רק תסמינים חבויים של מחלה שכבר קיימת.
עוד בעניין דומה
קבוצת חוקרים ממספר מוסדות מובילים בארה"ב בראשות המחלקה לנוירולוגיה, המרכז הרפואי אוניברסיטת קולומביה פרסמו החודש בכתב העת המדעי המוביל JAMA עבודת מחקר שנסתה לבחון האם אישיות במהלך גיל ההתבגרות – תקופה שבה סביר להניח כי פתולוגיה של דמנציה פרה-קלינית אינה קיימת – מהווה גורם סיכון לדמנציה בחיים המאוחרים יותר ולבדוק האם ניתן להסביר את הקשר הזה על ידי גורמים בריאותיים בגיל ההתבגרות או ע"י שוני במעמד חברתי-כלכלי (SES).
המשתתפים במחקר היו חלק מה-Project Talent, מדגם לאומי של תלמידי תיכון בשנת 1960. במחקר זוהו אנשים שקיבלו סיווג של מחלות דמנציה במהלך כל שנה בין 2011 ל-2013.
עשר תכונות אישיות נמדדו על ידי 150 פריטים (שאלות). המצב הסוציו-אקונומי נמדד על ידי אומדן מבוסס על רמת השכלה הורית, הכנסה, עיסוק ובעלות על רכוש. המשתתפים נסקרו גם על גורמים דמוגרפיים וגובה ומשקל.
המדגם של 82,232 משתתפים כלל 50.1% נשים, עם גיל ממוצע (SD) של 15.8 (1.7) שנים בתחילת המחקר ו-69.5 (1.2) שנים במעקב.
סיכון נמוך יותר לדמנציה היה קשור לרמות גבוהות יותר של חיוניות (vigor) (יחס סיכון 0.93,p<.001). שלווה ובגרות הראו קשרים מגנים על דמנציה מאוחרת שהתרחבו עם SES גבוה יותר. כל סטיית תקן מלאה של SES, הראתה Hazard ratio של אישיות רגועה של 0.89 (CI 95%, 0.84-0.95; P <.001 לאינטראקציה) ובשלות (maturity) הראתה יחס סיכון של 0.90 (95% צפי, 95%, 0.85-0.96; P =. 001 לאינטראקציה).
ממצאי המחקר מראים כי תכונות האישיות בגיל ההתבגרות קשורות לדמנציה בהמשך החיים באופן דומה למה שנצפה במחקרים על אנשים מבוגרים. יתרה מזו, ההפחתה בסיכון לדמנציה הקשורה לפנוטיפ מתבגר רגוע ובוגר גדולה יותר ברמות גבוהות יותר של SES. פנוטיפ אישיות עשוי להיות גורם סיכון עצמאי אמיתי לדמנציה עד גיל 70 שנה, וזאת כמעט חמישה עשורים לפני התפתחותה תוך אינטראקציה עם המצב הסוציו-אקונומי של מתבגרים.
מקור:
תגובות אחרונות